China Civil Engineering Construction Corporation Ltd נ' נבשר השקעות בע"מ ואח'

פסק דין

1. בפניי ערעור על החלטת כב' הרשם אבישי רובס מיום 24/3/09 בה החליט לדחות את בקשת המערערת לבטל את העיקול הזמני ברישום עד לסכום של 400,000 ₪ על כספים וזכויות המערערת לטובת המשיבות בתא 4762-02-09 שהוטל בהתאם להחלטת כב' השופטת טאובר ביום 16/2/09.

2. לטענת המערערת, עובדות המקרה בתמצית הינן כדלקמן: המשיבות הגישו תביעה כספית כנגד המערערת על סך 473,829 ₪ וכן תביעת פינוי. בד בבד עם הגשת התביעה הוגשה בקשה במעמד צד אחד לצו עיקול זמני ברישום על נכסי המערערת להבטחת סכום התביעה. ביום 11/2/09 דחה כב' הרשם רובס את הבקשה לעיקול נכסי המערערת ולאחר הגשת ערעור הפכה כב' השופטת טאובר את ההחלטה והטילה צו עיקול זמני ברישום על כספים וזכויות של המערערת אצל המחזיקים עד לסכום כולל של 400,000 ₪. ביום 25/2/09 הגישה המערערת בקשה לביטול צו זמני שניתן במעמד צד אחד מחמת אי עמידת המשיבות בתנאי תקנה 367 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי. ביום 26/2/09 טענו המשיבות בתגובתן כי בשל טעות בתום לב כתב הבקשה נשמט מהמעטפה שהועברה למערערת. לאחר הגשת בקשה נוספת לביטול צו העיקול ודיון במעמד הצדדים, במסגרתו נחקר מר שפרן- מנהל המשיבות 1 ו-2, החליט כב' הרשם רובס לדחות את בקשת המערערת לבטל את צו העיקול הזמני מיום 16/3/09.

3. לטענת המערערת, החלטת כב' הרשם רובס לוקה בשרשרת של טעויות היות ובמקרה דנן לא הוצגה בפניו ראיה כלשהי בנוגע לקיומה של הכבדה, מלבד דבריו של מר שפרן בתצהירו כמפורט בהרחבה בבקשה. נטען כי מדבריו של מר שפרן עולה כי לא היה לו מקור מהימן או מקור כלשהו להניח כי המבקשת לא תפרע את פסק הדין במידה ויינתן כנגדה וכי היא עתידה לסיים את הפרויקט ולעזוב את הארץ מבלי לכבד את פסק הדין. טענה נוספת הינה כי כב' הרשם הלין על כך שהמערערת לא הגישה תצהיר תמיכה לביטול צו העיקול. נטען כי נטל הבאת הראיות והשכנוע הינו על המבקש המקורי של העיקול הזמני ואין חובה על המערערת להגיש תצהיר מטעמה. עוד נטען כי מימוש פסק הדין בסין הינו קושי פרוצדוראלי בלבד שאינו עולה כדי הכבדה. טענה נוספת שהועלתה הינה כי כב' הרשם קיבל את טענת המשיבות לפיה לסין אין אמנה לאכיפת פסקי חוץ עם מדינת ישראל. נטען כי קביעתו הינה ללא נימוק מקור ידיעתה ונראה כי מדובר בעובדה המצויה בתחום ידיעתו השיפוטית. נטען בהקשר זה כי ממצא זה לא נבדק ולא הובאה כל ראיה לתמוך בו.

4. ביום 17/12/09 הוגשו על ידי המערערת עיקרי טיעון במסגרתם חזרה על טענותיה.

5. ביום 30/6/09 הוגשו עיקרי טיעון על ידי המשיבות, לטענתן, כב' הרשם רובס קבע כי המשיבות עמדו בנטל השכנוע להוכיח את נחיצות העיקול הזמני. נטען לעניין ההכבדה כי המערערת הינה חברה זרה שמקום מושבה בסין ואין לה נכסים בישראל זולת הפרויקט שבמסגרתו היא עובדת ועתיד להסתיים ביום 31/3/09. נטען כי המערערת לא הביאה ראיות הסותרות את הטענה לפיה למערערת אין עוד פרויקטים בארץ וכי הפרויקט היחיד מטעמה עתיד להסתיים ביום 31/3/09, דבר שנאמר על ידי מר איתן לידור- נציג המערערת, כפי שעולה מעדותו של מר שפרן. עוד נטען כי לא הוכח שהמערערת הינה חברה בבעלות ממשלת סין וכי אין בעובדה זו לו הוכחה, כדי לסתור את נטל ההכבדה אשר הוכח על ידי המשיבות. נטען כי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בממצאים עובדתיים אשר נקבעו על ידי הערכאה הראשונה וכי זו האחרונה קיבלה את עדותו של מר שפרן בצירוף העדר ראיות מטעם המערערת עצמה לסתור את עדותו (סעיף 12 להחלטת כב' הרשם רובס). נטען כי המשיבות הרימו את נטל השכנוע ונטל הבאת הראייה. באשר לסוגיית אכיפת פסק הדין בסין נטען כי המערערת לא הציגה אמנה לאכיפת פסקי חוץ עם סין וכי פסק הדין אליו היא מפנה אינו רלוונטי לענייננו כמפורט בהרחבה. עוד נטען כי עובדה זו היא אינה היחידה אשר עמדה לנגד עיני בית המשפט אלא בעיקר העובדה כי למערערת אין נכסים נוספים בארץ וכי היא עמדה לסיים את עסקיה בישראל תוך זמן קצר לאחר מכן. טענה נוספת בהקשר זה הינה כי המערערת מילאה פיה מים ולא תרמה מידע המבסס את יכולותיה הכלכליות. באשר למאזן הנוחות נטען כי סיכויי התביעה מצוינים, המערערת לא שילמה שמי שכירות עבור חודש 12/08 והמשיכה להחזיק בנכס לאחר תום תקופת השכירות- לפחות עד ליום 31/3/09. נטען כי מדובר בעיקול זמני ברישום וכי למערערת לא יגרם נזק כתוצאה מהטלתו, להבדיל מהמשיבות אשר תישארנה מול שוקת שבורה במועד מתן פסק הדין.

6. ביום 10/3/10 התקיים דיון במעמד הצדדים. ב"כ התובעת-המערערת טען כי כיום המערערת נמצאת בישראל ושותפה ב- 20% ברכבת הקלה של תל אביב. המערערת חזרה על טענותיה לפיה העובדה כי מדובר בחברה זרה אינה מהווה לכשעצמה הכבדה. עוד נטען כי נכון שאין אמנה אך אין הדבר אומר כי הסינים לא יכבדו פסק דין מטעם בית המשפט בבוא היום. נטען כי כב' הרשם שגה בקשר לנטל הראיה. ב"כ המשיבות טען כי לא הוצגה הוכחה לפיה החברה שותפה היות והטענה לא נתמכה בתצהיר ולא הועלתה עד לשלב זה. עוד נטען כי בהחלטת כב' השופטת טאובר נקבעו קביעות משפטיות ועובדתיות ועליה לא הוגש ערעור.

7. דין הערעור להידחות. כב' השופטת טאובר בהחלטתה מיום 16/2/10 קבעה בין היתר כי דברי המצהיר מטעם המבקשות לא נסתרו וכי לא ניתן יהא לאכוף את פסק הדין בסין. כב' הרשם רובס קבע בהחלטתו מיום 24/3/09 כי המשיבה עמדה בנטל השכנוע הנדרש להוכחת נחיצות צו העיקול הזמני. כב' הרשם קבע כי קיימת עילת תביעה ובהתאם לטעמים אשר פורטו בהרחבה במסגרת החלטתו קבע כי המשיבות עמדו בתנאי הראשון הקבוע בתקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי. באשר להכבדה נקבע כי טענתו של מר שפרן לפיה המבקשת- המערערת בהליך דנן, עומדת להפסיק את פעולתה בארץ בסוף חודש מרץ 2009 לא נסתרה ואף צוין במפורש כי מר איתן לידור- מנהל העבודה מטעמה ציין בפניו כי היא עוזבת את הפרויקט. כב' הרשם הוסיף וציין כי לא הובאו הוכחות לפיה המבקשת- המערערת בהליך דנן הינה חברה בבעלות ממשלת סין ואף הוסיף כי ספק האם היה בכך לסתור את טענת ההכבדה. הוא קבע כי המבקשת בחרה שלא להציג גרסה כלשהי בעניין מצבה הכלכלי או השתתפותה בפרויקטים נוספים בארץ ומשלא נסתרה גרסתו של מר שפרן יש בכך להשליך על יכולת הפירעון שלה. מעיון בהחלטתו של כב' הרשם עולה כי החלטתו מסתמכת על קביעת השופטת טאובר לפיה לא ניתן יהא לאכוף פסק דין ישראלי בסין שלא נסתרה בדיון, בצירוף טענותיו של מר שפרן אשר מקיימים לטעמו את יסוד ההכבדה. כפי שהודה ב"כ המערערת בדיון בפניי אין אמנה בין מדינת ישראל לסין בנוגע לאכיפת פסקי דין. טענתו לפיה החברה עדיין נוכחת בישראל לא נתמכה באסמכתאות כלשהן והיא אף אינה רלוונטית היות ופעילות זו עשויה אף היא להסתיים ולהותיר את המשיבות אל מול שוקת שבורה. לטעמי, אין המדובר בקושי פרוצדוראלי בלבד ושעה בה נקבע כי קיימת עילת תביעה ומתקיים יסוד ההכבדה כאמור אין מקום לביטול העיקול. הערעור נדחה. המערערת תשלם שכ"ט בסך 2,500 ₪ ומע"מ למשיבות ללא קשר לתוצאת ההליך העיקרי.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"א, 15 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: